Ma'os Zur

מָעוֹז צוּר
Transkription	Ma'os Zur (die Zitadelle auf dem Felsen)
Land	Israel
Verwendungszeitraum	1948–heute
Melodie	Eduard Birnbaum und Abraham Zvi Idelsohn

Ma'os Zur (englisch: Maoz Tzur) ist jüdisches Lied, das zu Chanukka gesungen wird.

Beschreibung

Wenn es ein Lied gibt, das zu Chanukka gehört wie Latkes und Kerzen, dann ist es das »Maoz Tzur«. Die Melodie geht auf die Kantoren Eduard Birnbaum und Abraham Zvi Idelsohn zurück. In Anlehnung an das Kirchenlied Nun freut euch, lieben Christen g’mein. »Maoz Tzur« erzählt die Geschichte der Juden in Reimform.

Text

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָר הַמְנַבֵּחַ אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִזְבֵּחַ - רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה: דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי: כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים: חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה: זמן חיבור הפיוט וזהות מחברו ככל הנראה, זמן כתיבת הפיוט אינו מאוחר מאמצע המאה ה-13Vorlage:הערה בגרמניה, בתקופת מסעות הצלב. מאידך, בשל השפעת שירת ספרד הניכרת ב"מעוז צור", לא סביר להקדים את כתיבתו מאמצע המאה ה-12, אז החל הסגנון הספרדי להיות רווח באשכנז.Vorlage:הערה בשל דברי צונץ, מקובל למקם את זמן חיבורו של מעוז צור באמצע המאה ה-13, אולם אברהם פרנקל מצא שני פיוטים נוספים שנראה שמאוחרים למעוז צור ומחקים את מעוז צור במבנה שלהם, ואחד מהם נכתב בוורמייזא ב-1201. בשל כך, הוא טוען שיש להקדים את זמן חיבור הפיוט למחצית השניה של המאה ה-12, ומציין שאף צונץ לא קבע אלא גבול עליון למועד חיבורו, ולא ניסה לקבוע אותו דוקא למאה ה-13.Vorlage:הערה שמו של המחבר – מרדכי – נרמז באקרוסטיכון שבראש חמשת הבתים הראשונים של הפיוט. זהותו של 'מרדכי' זה אינה ברורה, וקיימות מספר השערות בדבר זהותו: 'המרדכי' - רבי מרדכי בן הלל מנירנברג, שנפל בעצמו קרבן לרדיפות אלה. שלושה יסודות להשערה זוVorlage:הערה: רבי מרדכי בן הלל חי בנירנברג במאה השלוש עשרה. הוא אף חיבר ספר פיוטים וקינות, ועל כולם חתם בשם: מרדכי. הוא נספה בטבח בנירנברג (פרעות רינדפלייש) שבו נרצחו 600 יהודים. מרדכי בן יצחק הלוי - פייטן, שנולד באיטליה ועבר להתגורר במגנצא, שחיבר פיוטים נוספים לשבתות השנה, יש ששייכו אותו למשפחת קלונימוס - משפחת פייטנים מפורסמתVorlage:הערה. תוכן הפיוט בפיוט, המשורר מייחד בית לכל גלות, ולהצלה המיוחדת לה. המחרוזת הראשונה, שכתובה בלשון הווה, מביעה תקווה לבניית בית המקדש ("תיכון בית תפילתי") ומייחל טבח לאויבי ישראל, ה"מנבחים" עליו וחורצים לשונם כנגדו. שאר טורי המחרוזת מתארים את הפעמים שבהן נגאל עם ישראל מידי צריו לאורך ההיסטוריה: המחרוזת השנייה מספרת על יציאת מצרים, המחרוזת השלישית מספרת על גלות בבל ושיבת ציון, המחרוזת הרביעית מספרת על נס פורים, והמחרוזת החמישית מספרת על נס פך השמן. סיום הפיוט המחרוזת השישית המסיימת את הפיוט, ומתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", הופיעה לראשונה רק בראשית המאה ה-18. החוקרים דנו בשאלה האם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בו, או שהיא תוספת מאוחרת. כיום מקובל שהיא חלק מקורי מהפיוט, והושמטה רק מפני הצנזורה הנוצרית או חשש ממנה.Vorlage:הערה יש הסוברים ש"אדמון" שמוזכר במחרוזת זו רומז על קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך ברברוסה ("אדום הזקן"), ממנהיגי מסע הצלב השלישי. אחרים טוענים כי הביטוי "דחה אדמון בצל צלמון" אינו מתייחס בהכרח לדמות ספציפית, והוא שם כינוי לכלל הנוצרים (בספרות היהודית, אֱדוֹם היא סמל לרומא העתיקה, ובעקבות התנצרותה של זו, סמל לעולם הנוצרי בכלל), והמשורר מתפלל לאלוהים שידחה (ידחוף) את ממלכת אדום ("אדמון") "בצל צלמון" (לחושך ולצלמוות), כלומר שיוריד אותה לגיהנום ולשאול תחתית. פירוש אחר הוא "דחה את בני אדום המאמינים באלילים (צלמיות) והקם את עם ישראל לתפארתו" על ידי שבעת הרועים. בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה מסדר הדלקת נרות חנוכה שבסדורי תפילה רבים, בעיקר במהדורות שהודפסו בגרמניה ומערב אירופהVorlage:הערה. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו. מבנה הפיוט מבנה הבתים ('מחרוזות') בפיוט 'מעוז צור' מיוחד, ומשקף צירוף של מסורות אשכנזיות וספרדיות. למשל: המשקל (6 הברות בטור) והחריזה הצולבת (א/ב א/ב -לדוגמה: ישועתי / לשבח / תפילתי / נזבח) הם לפי מסורת ספרדית, אך חריזת ההמשך (ב / ב / ג/ ג/ א - מטבח / מנבח / אגמור / מזמור / מזבח) היא דווקא אשכנזית, ומעוצבת כנראה על פי ניגון ידוע. צירוף מסורות כזה אופייני לאשכנז (גרמניה) במחצית השנייה של המאה השתים עשרה. מתוך ההשוואה שבין 'מעוז צור' לבין שני שירי הזמר העתיקים שהושפעו ממנו, ניתן להוכיח שגם המחרוזת האחרונה של מעוז צור מקורית, כי גם מחרוזת זו השפיעה על שני שירי הזמר העתיקים בצורתה ובתוכנה. מעבר להוכחה זו, ללא המחרוזת האחרונה הרצף ההיסטורי שבפיוט קטוע (בניגוד למה שמקובל בפיוטי אשכנז) והפיוט חסר סיום של תפילה לגאולת העתיד.Vorlage:הערה הרב יחיאל מיכל אפשטיין הביא בספרו "קיצור שני לוחות הברית" (מהדורה ב, פירט תנ"ו-1696) כמה נוסחאות לבית העוסק בגלויות אדום וישמעאל שאינן מוזכרות בחמשת הבתים הראשונים. מלבד "חשוף זרוע קדש" הוא מביא שלוש גרסאות נוספות בשם רבי משה איסרליש (הרמ"א), רבי ירמיה אב"ד וירצבורג ורבי שמואל הלוי (מחבר הספר "נחלת שבעה"), שחתמו את שמם באקרוסטיכון בראש מילות או שורות הבית.Vorlage:הערה הבית שסימנו "חזק" התקבל בתפוצות ישראל כחלק בלתי נפרד מהפיוט. הבית שמיוחס לרמ"א התקבל בקרב כמה קהילות.Vorlage:הערהVorlage:הערה לחן הפיוט [[קובץ:Maoz zur.jpg|שמאל|ממוזער|240px|תווי המזמור "מעוז צור" כפי שהושר בבית הכנסת האשכנזי בוונציה. מופיע בתוך אחת ה-Parafrasi Poetici, קנטטות איטלקיות מתחילת המאה ה-18 על טקסטים מתהלים מאת בנדטו מרצ'לו. התווים, שלא כנהוג, מימין לשמאל.]] נהגו לחשוב שהלחן הידוע ביותר כיום הוא לחן גרמני מהמאה ה-16, ומזכיר מאוד בסגנונו שירים פרוטסטנטיים (כוראלים) מאותה תקופה; לא זו בלבד, אלא שכל אחד ממשפטי השיר מופיע גם במזמורים פרוטסטנטיים או שירים חילוניים מגרמניה שלאחר הרפורמציה. מחקרים מאוחרים יותר גורסים שהלחן מוקדם יותר ומקורו בבוהמיה, וייתכן שהגיע מלחנים יהודיים מארץ זו, שמרטין לותר קיבץ ועיבד.Vorlage:הערה <score vorbis="1" midi="1">\relative c' { c g c f e d c4. g'8 g4 a d, e8 f8 e4 d c4. c8 c4 g c f e d c4. g'8 g4 a d, e8 f8 e4 d c2 g'4. g8 a4 b c2 g c4 b a g g8 f e f d2 e4. f8 g4. a8 d,4. e8 f2 e4 c a' g8 f e4 f g2 e4. f8 g4. a8 d,4. e8 f2 e4 c a' g8 f e4 d c2}</score> לחן שני (ראו משמאל) מופיע אצל בנדטו מרצ'לו, שתיעד אותו בקהילת יהודי ונציה בראשית המאה ה-18. לאורך השנים נמצאו מוזיקאים ומוזיקולוגים שהלינו על השימוש בלחן ממקור נוצרי, והיו מהם שהציעו חלופות. בתחילת שנות ה-40 הציע יהויכין סטוצ'בסקי לשוב ללחן שתועד אצל מרצ'לו, ופרסם עיבודים עבורו. עשור לאחר מכן פרסם החזן לייב גלַנץ לחן על בסיס הנוסח המסורתי של מנגינת הברכות על הדלקת הנרות.Vorlage:הערה מקורו של לחן נוסף, איטי יותר, הוא אצל חסידות ברסלב. ניגון זה זכה למספר עיבודים מודרניים בשנים האחרונות, ביניהם של הלב והמעיין עם אביתר בנאי, ותפוצתו התרחבה בשנים האחרונות אל מעבר למעגל חסידי ברסלב. התייחסות לפיוט בתרבות מספר מלחינים חיברו יצירות המתייחסות לנושא "מעוז צור". חנן שלזינגר חיבר פנטזיה על נושא השיר. אחריו חיבר יוסף קמינסקי בשנת 1942 את היצירה "עלייה" – שש וריאציות סימפוניות על נושא "מעוז צור", המביעות את רעיון העלייה לארץ ישראל מארצות שונות (ביצוע הבכורה של היצירה, בנגינת התזמורת הארצישראלית, היה בינואר 1943). וחנוך יעקבי חיבר פתיחה לתזמורת קאמרית על "מעוז צור" (משך היצירה: 7 דקות; ביצוע הבכורה, בנגינת הרכב מתוך תזמורת קול ישראל, היה בירושלים בדצמבר 1948). במלחמת ההתשה חיברה נעמי שמר בהשראת הפיוט את השיר "שבחי מעוז", שביצעה להקת פיקוד דרום ב-1971. בשיר זה יצרה שמר הקבלה בין הפיוט היהודי לבין המעוזים (המוצבים) של קו בר-לב שהותקפו במלחמה. את הרעיון לשיר היא קיבלה כאשר ביקרה בחנוכה באחד המעוזים, שבו הדליקו החיילים חנוכייה עשויה מתרמילי פגזים. לקריאה נוספת יהויכין סטוצ'בסקי, '"מעוז צור ישועתי": (נסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו)', בתוך: במעגלי המוזיקה היהודית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 88–91. (נדפס במקור בעיתון "דבר" ב-1942 (ראו להלן), ואחר-כך ב"גננו", ב-1957 בערך.) יששכר יעקבסון, 'הפיוט "מעוז צור"', בשדה חמ"ד טו (תשל"ב), 151–154

Ma-oz Tzur Y’shu-a-ti Le-cha Na-eh L’sha-bei-ach Ti-kon Beit T’fi-la-ti V’sham To-da N’za-bei-ach L’eit Ta-chin Mat-bei-ach Mi-tzar Ha-m-na-bei-ach Az Eg-mor B’shir Miz-mor Cha-nu-kat Ha-miz-bei-ach Ra-ot Sav-ah Nafshi B’yagon Kochi Ka-leh Cha-yai Mei-re-ru V’koshi B’shi-bud Malchhut Egla U-v’yado Ha-g’dola Ho-tzi Et Ha-sgula Cheil Par-oh V’chol Zar-oh Yardu K’even Bim-tzula Dvir Kodsho Hevi-ani V’gam Sham Lo Sha-kat-ti Uva Nogeis V’higlani Ki Zarim Avad-ti V’yein Ra-al Ma-sachti Kim-at She-a-varti Keitz Bavel Z’ru-bavel L’keitz Shiv-im No-shati Y’va-nim Nik-bi-tzu A-lai A-zai Bi-may Chash-ma-nim U’far-tzu Chomos Migda-lai V’tim-u Kol Ha-shma-nim U’mi-no-tar Kan-ka-nim Na-a-sa Neis La-sho-sha-nim B’nei Vi-nah Y’mei Sh’mo-nah Kav-u Shir U’ri-na-nim Cha-sof Z’ro-a Kodshecha V’ka-reiv Keitz Ha-yeshu-ah N’kom Nikmat Ava-decha Mei-uma Har-sha-ah Ki Archah Ha-sha-ah V'ein Keitz Limei Ha-ra-ah D’chei Admon B’tzeil Tzalmon Ha-keim La-nu Ro-im Shiv-ah

Oh mächtige Festung meines Heils, Dich zu preisen ist eine Freude. Stelle mein Gebetshaus wieder her und dort bringen wir ein Dankopfer. Wenn Sie das Gemetzel für den lästernden Feind vorbereitet haben , werde ich mit einem Hymnenlied die Einweihung des Altars vervollständigen . Meine Seele war mit Sorgen gesättigt, meine Kraft wurde mit Trauer verzehrt. Sie hatten mein Leben mit Härte verbittert, mit der Knechtschaft des wadenähnlichen Königreichs. Aber mit seiner großen Kraft brachte er die Schätze hervor, Pharaos Armee und alle seine Nachkommen gingen wie ein Stein in die Tiefe. Zur heiligen Wohnstätte Seines Wortes brachte Er mich. Aber auch dort hatte ich keine Ruhe und ein Unterdrücker kam und verbannte mich. Denn ich hatte Außerirdischen gedient und Wein getrunken. Kaum war ich weggegangen Am Ende von Babylon kam Serubabel. Am Ende von siebzig Jahren wurde ich gerettet. Um die hoch aufragende Zypresse zu durchtrennen, suchte der Aggagit, Sohn von Hammedatha, doch es wurde [eine Falle und] ein Stolperstein für ihn und seine Arroganz wurde gestillt. Das Haupt des Benjaminiten, den du gehoben hast, und der Feind, sein Name, du hast seine zahlreichen Nachkommen - seine Besitztümer - am Galgen ausgelöscht, den du gehängt hast. Zu Hasmonäern versammelten sich dann Griechen gegen mich . Sie haben die Mauern meiner Türme durchbrochen und alle Öle verschmutzt. Und von dem einen Überrest der Flaschen wurde ein Wunder für die Rosen gewirkt. Männer der Einsicht - acht Tage festgesetzt für Gesang und Jubel Entblößt euren heiligen Arm und beschleunigt das Ende der Erlösung - rächt die Rache des Blutes eurer Diener von der bösen Nation. Denn der Triumph ist zu lange aufgeschoben, und die Tage des Bösen haben kein Ende. Vertreibe den Roten im untersten Schatten und stelle für uns die sieben Hirten auf.

Quelle

• http://www.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/104615/jewish/Maoz-Tzur.htm